אחרי שבוע שלם בו התיירים מילאו את השדות המושלגים בצפון רמת הגולן כאן המקום לחשוף אתכם לישובים הצ'רקסים שהיו ברמת הגולן עד לשנת 1967. אחד מן הישובים הללו הנו עין זיוואן ולא הקיבוץ עין זיוון. פירוש השם "זי-וואן" על שם צמח בר שגדל באזור.

הכפר הוקם על ידי מהגרים צ'רקסים שהגיעו אל רמת הגולן בסוף המאה ה-19 לאחר גירושם מהמולדת צ'רקסיה על ידי האימפריה הרוסית. עיקר המשפחות נמנו על בני שבט האבזח, בז'אדוג' וקברטאי. עם תחילת ההתיישבות הם בנו את הבתים בשימוש אבני הבזלת שהיו נפוצים באזור, גגות מרעפי מרסי למניעת היערמות השלגים על הגגות, וקירות רחבים בבתים לצורך שימור הטמפרטורה ובעיקר חום בחדרים בתקופת החורף. סגנון הבניה בכל הישובים הצ'רקסים ברמת הגולן היה אחיד והארכיאולוג הגרמני גוטליב שומאכר מציין זאת בספרו "הגולן" שיצא לאור בשנת 1886.

שומאכר מתאר כיצד הצ'רקסים הגיעו לרמת הגולן והקימו התיישבות קבע והפגינו עליונות באדריכלות לעומת המתייבשים האחרים. כמו כן הוא מציין כי עין זיוואן היה בין הישובים הראשונים שהוקמו כהתיישבות קבע יחד עם חושניה וקונייטרה. עיקר תעסוקתם של התושבים היה גידול בקר וצאן, נטיעת עצי פרי וגידול חיות משק.

המיקום הגאוגרפי של הישוב בקרבת כפר כמא הביאו ליחסים חמים בין הכפרים והקשרים הבשילו בין היתר גם לנישואיהם של צעירות וצעירים. בימינו חלק מצאצאיהם של אותם זוגות שנישאו מתגוררים בכפר כמא.

אחד השרידים של הישוב הנו באר המים שעומקה המרבי מגיע עד ל-8 מטרים. באר זו שימשה כמקור חיוני לתושבי הכפר עבור צרכי משק הבית. בימינו הבאר מוכר תחת השם "עין מוקש".

ערב מלחמת ששת הימים התגוררו בכפר כ-1,095 תושבים צ'רקסים. בעת המלחמה הכפר ננטש ותושביה עברו לחלקה המזרחי של רמת הגולן לצד הסורי וחלק מהמשפחות היגרו גם אל מחוץ לסוריה.

בשנת 1968 הוקם קיבוץ עין זיוון ונקרא על שמו של הישוב הצ'רקסי.

אנו מזמינים אתכם לקורא פוסטים נוספים על הצ'רקסים ברמת הגולן :

הספר " адыгские народные орнаменты " – אורנמנטים אדיגים מהכפר עין זיוואן נמסר למרכז למורשת הצ'רקסית אחרי 53 שנים לחצו על הכתבה

בזמן מלחמת ששת הימים וכיבוש רמת הגולן, נוח הר אבן ( שטיינברג ) היה חייל ביחידת התותחנים והשתתף בלחימה. עם תום הקרבות היחידה שלו הוצבה באופן זמני בישוב עין זיוואן שהייתה אחת מבין 13 ישובים צ'רקסים ברמת הגולן.

באחד מן הימים בהם הוא נכנס אל הישוב התגלה לנגד עיניו כי הבתים ננטשו והיה נדמה כאילו התושבים עזבו את הבתים בזה הרגע. בעודו מסתובב באחד מן הבתים הוא שם לב כי ישנו ספר הכתוב בשפה שונה ומשפתח אותה הוא אהב את הספר ולקח אותה עמו. מאז חלפו לא מעט שנים עד אשר לפני כחודשיים נוח יצר אתנו קשר.

נוח יצר אתנו קשר אל המרכז למורשת הצ'רקסית וסיפר לנו על הספר אשר ברשותו ובמקורו בישוב צ'רקסי ברמת הגולן והוא רואה לנכון להחזיר את הספר אל הצ'רקסים בארץ. אחרי ששמענו את הדברים מפיו של נוח קבענו להיפגש במהלך חג הסוכות כדי להעניק את הספר למרכז למורשת הצ'רקסית. אחרי עיכובים קלים של הסגר נוח הגיע היום אל המרכז למורשת הצ'רקסית יחד עם בת זוגתו וזוג חברים וסיפר לנו כיצד הוא מצא את הספר בכפר הצ'רקסי עין זיוואן.

נוח הוסיף כי הוא לא ידע מה התוכן של הספר אלא רק שהוא פתח את הספר ומשראה את התכנים הוא הבין כי מדובר בספר מיוחד. בחינה קלה של הספר העלה כי מדובר על ספר אורנמנטים אדיגים המכיל תמונות רבות של מלאכות יד מהתרבות הצ'רקסית. הספר יצא לאור במייקופ בחודש ינואר 1961.

היום אחרי 53 שנים הספר הוענק אל המרכז למורשת הצ'רקסית.

לתיאום הרצאה בזום : 050-8724448, אייבק

לתיאום ביקור במרכז מורשת: 050-4990599, יסמין

התנגדות זה נחשבת לאחת העימותים הארוכים ביותר שהתנהל בין הקברדינים לבין האימפריה הרוסית. מצד אחד קבארדה שהייתה ממלכה עצמאית, ובצד השני הקיסרות הרוסית. כיבוש חבל קבארדה על ידי הרוסים הייתה בחשיבות עליונה היות והקברדינים נחשבו לאצילים ולוחמים אמיצים שידעו להכניע עמים אחרים שניסו לכבוש את מולדתם. בימים ההם אדם אשר היה מתנהג באופן אצילי והיה אמיץ, היו מספרים עליו שהוא נראה כמו קברדיני.

בשנת 1779 עם ריבוי הצבת מבצרים רוסיים בחבל קבארדה, הנסיך הקברדיני ג'אנחות טטרחאן פונה לקיסרית יקטרינה השנייה בניסיון להגיע להסכם ולפיו האימפריה הרוסית תחדל מהצבת מוצבים חדשים, אולם הרצון של הצארית יקטרינה השנייה להרחיב את האימפריה הרוסית לא מתיישב עם הרצון של הקברדינים. בנסיבות אלו ג'אנחות מכנס את מועצת העם ( אדיגה חאסה ) כדי לדון אלו פעולות הם יצטרכו לעשות כדי לבלום את הכוחות הרוסיים. הרוב במועצה החליט כי אין מנוס אלא לצאת לפעולה צבאית כנגד האימפריה הרוסית מאחר והם לא רואים שום פתרון דיפלומטי למשבר. בעקבות ההחלטה ג'אנחות מבקש לאפשר לו לעבור מפיקוד כוחות ההתקפה ולעבור לפקד על כוחות קו ההגנה האחורי. במקומו של ג'נחאות ממונה לתפקיד הנסיך מיסוסת באמאט.

ההכנות אל ההתנגדות החלו עם גיוסם של לוחמים קברדינים ומספרם נע בין 7,000 לבין 10,000 לוחמים אשר התחלקו לשלוש קבוצות. הראשונה תחת פיקודו של מיסוסת באמאט, השנייה תחת פיקודו של חאמורזה קייטוק'ה והשלישית תחת פיקודו של ק'ארמוזה מיסוסט. כמו כן הנסיך איזבדוק'ה קאנימאת ממונה לראש המודיעין והוא מצליח לגייס בכירים ארמנים ורוסיים אשר סיפקו מידע לקברדינים אודות המבצרים שנבנו. יתרה מכך הוא מצליח לשכנע מנהיגים צ'צ'נים להצטרף למאבקם ולהילחם לצדם נגד הפולשים הרוסים.

בחודש מאי 1779 על פי התכנית שהוציאו לפועל קבוצות 'צ'צנים החלו במתקפות נגד הרוסים באזור מזדוג ובעוד הרוסים היו עסוקים במגננה, הקברדינים יצאו במתקפת פתע על המצברים הרוסיים יקטרינהגראד ומארינסקאיה והסבו נזק רב ואף להוציא שלל של 5,000 ראשי בקר.

בתאריך ה -5 ביוני יצאה מתקפה נוספת על המחנה הצבאי של הגנרל יאקופי/יעקובי ולאחריו המתקפה המשיכה גם על המבצר מארינסקאיה. מתקפה זו נמשכה יומיים שלמים בהם הקברדינים הצליחו לפגוע קשות ברוסים למרות אובדנם של 120 איצילים צ'רקסים.

המשך המתקפות של הקברדינים הביאו את הקיסרית יקטרינה להזרים כוחות גדולים אל אזור קבארדה והגנרל יאקופי קיבל תגבור בסדר גודל של 30,000 עד 50,000 חיילים לרבות מאות תותחים. הכוחות הרוסים הצליחו לכבוש את העיר "פס פאבה" והריסת כפרים רבים בחבל קבארדה הגדולה, ובנוסף הם יצאו למתקפות גם על קבארדה הקטנה.

התנגדותם של הקברדינים המשיכה גם בחודשים הבאים אולם בחלוף הימים מעטו מספרם של הלוחמים לאחר הפסדים כואבים בקרבות. גם התכנית למתקפת פתע וניסיון ההתנקשות בגנרל יאקפוי לא צלח כאשר הכוחות הרוסים הצליחו לשים את ידם על התכנית של הקברדינים ולהפתיע אותם במתקפה על המחנה הקברדיני.

בחודש נובמבר 1779 הצליחו הכוחות הרוסים לבלום את ההתנגדויות של הקברדינים והחלו בטקטיקת "אדמה חרוכה" בו הם שרפו את היבולים של הקברדינים והעלו באש את הכפרים שנכבשו. ההתנגדות הקברדינית נמשכה עד 1825 בה הקיסרות הכניעה את הקברדינים והשלימה את הכיבוש של קבארדה. מתוך 7,000 -10,000 אצילים קברדינים שלחמו נגד הרוסים נותרו פחות מ- 1,000 אצילים בתום הכיבוש.

בשנים האחרונות קבוצה של אקטיביסטים צ'רקסים בקווקז הצליחו להציב אנדרטה לזכר קרבות האצילים למרות התנגדותו של השלטון הרוסי.

תוג'אן אל פייסל, פוליטיקאית לשעבר ממוצא צ'רקסי היא שם שכל אזרחי ירדן מכירים היטב. בתור אישה המגיעה מהחברה הצ'רקסית תוג'אן הייתה רגילה כי נשים מקבלות שוויון זכויות. אולם המציאות בממלכה הירדנית הייתה קצת שונה מאחר וברוב מדינות ערב זכויות הנשים הן פחות מזו של הגברים. אבל אחת כמו תוג'אן לא תיכנע מהר והמוטו שהוביל אותה בבחירות המקומית בשנת 1989 היא מתן זכויות שוות לנשים בממלכה ההאשמית בירדן.

בבחירות לפרלמנט הירדני ישנם מושבים ייעודים מראש ובין היתר הקהילה הצ'רקסית מקבלת 3 מושבים יחד עם הקהילה הצ'צ'נית. על המושבים הללו מתמודדים מועמדים משתי הקהילות הללו בלבד. תוג'אן לא צלחה את הבחירות על המושבים הייעודיים והיא לא נבחרה לפרלמנט.

ציינו כבר שתוג'אן לא מוותרת בקלות ואכן בשנת 1993 היא התמודדה בבחירות לפרלמנט על המושבים הפתוחים והצליחה להדהים את הממלכה כשהיא נבחרה ! כך הפכה תוג'אן אל פייסל לאישה הראשונה שנבחרת לפרלמנט הירדני ללא מושב ייעודי מראש.

בבחירות שנערכו בשנת 1997 היא לא נבחרה אבל דבר זה לא מנע ממנה להמשיך במאבק נגד השחיתות וחוסר השוויון בממלכה. הסיפור המעניין ביותר התרחש בשנת 2002 וכחלק ממאבקה בשחיתות המקומית היא יצאה בערוצי התקשורת בהתקפה כנגד ראש הממשלה המכהן עלי אבו אלראע'ב בעקבות הכפלת עלויות ביטוחי הרכבים בעוד שמספר חברות ביטוח היו בבעלות אלראע'ב דבר המהווה ניגוד עניינים שבסופו הוא נאלץ להתפטר בשנת 2003 אחרי שהואשם בשחיתות.

בתאריך ה -16 במרץ 2002 תוג'אן נעצרה באשמת " פגיעה בשמה הטוב של הממלכה והעלבת תושביה " ובהמשך התווספו כתבי אשום על פגיעה ברגשות דתיות של אדם אחר, הוצאת דיבה ועוד. האשמות אלו מובילים לעונשי מאסר בפועל לפי החוקה הירדנית. בהתאם לכך תוג'אן נשפטה על פגיעה בשמה הטוב של הממלכה ונשלחה לשנה וחצי מאסר בפועל.

מיד עם תחילת ריצוי עונשה תוג'אן פתחה בשביתת רעב ותוך פחות מחודש ימים היא איבדה 12 ק"ג . אחרי 29 ימים של שביתת רעב המלך עבדאללה השני העניק לה חנינה והיא שוחררה מבית הכלא.

בעקבות המעצר ארגון אמנסטי יצא במתקפה חריפה כנגד הממשלה הירדנית על כישלונה בשמירת הזכות הבסיסית של חברת פרלמנט להביע דעה.

בשנת 2007 היא ניסתה להתמודד שוב לפרלמנט הידרני אך היא נפסלה בטענה שהיא נשפטה בעבר בפשעים לא פוליטיים וכי האשימה את ראש הממשלה בשחיתות.

במרוץ השנים גם פסילת המועמדויות שלה לא מנעו ממנה לומר את האמת שלה ולחשוף את השחיתות הפוליטית בכל אמצעי התקשורת. נזכיר כי ראש הממשלה אלראע'ב אותו היא האשימה בשחיתות אכן היה מעורב בשחיתות פוליטית הכוללים עסקים גם עם מקורבי סדאם חוסיין.

בשנת 1824 גדל מספר המתקפות הצ'רקסיות על קווי ההגנה של הצבא הרוסי אשר היוו חייץ בין חבל קבארדה לבין מערב צ'רקסיה בעקבות נפילת הנסיכות הקברדינית וכיבוש חבל קבארדה על ידי האימפריה הרוסית. בנסיבות אלו משפחות רבות היגרו אל אזור בני שבט האבזאח והקימו כפרים חדשים והתיישבו בהם.

כאשר הגנרל אלכסיי ווליאמינוב שב לפקד על הכוחות הרוסיים באזור הקווקז בשנת 1925 הוא וצא למבצע רדיפה אחרי נסיכים קברדינים וזאת כאקט של ענישה. אחד הנסיכים הנרדפים היה הנסיך עלי מורזין ויחידת הפרשים שלו אשר היוו סכנה תמידית על כוחותיה של האימפריה הרוסית. לא פחות משלושה גדודים רוסיים, שתי פלוגות של קוזאקים ועשרים תותחים נשלחו לצוד את עלי מורזין והפרשים שלו.

עם גילוי מקום הימצאותם של עלי מורזין וחייליו הכוחות הרוסים הגיעו אל הכפר ולחמו נגד הלוחמים האמיצים שעמדו והתנגדו לכיבוש. התוצאה הייתה קשה מאוד כאשר יותר מ 500 מאות פרשים צ'רקסי נהרגו בקרב ההגנה על הכפר. המחזה שנזכר בעימות היה כאשר הנסיך עלי מורזין יצא אל מול הכוחות הרוסיים והזמין את מפקד כוחות הקוזאקים דווידוב לדו קרב פנים אל מול פנים אך הכוחות הרוסיים פתחו באש התותחים אל עבר הנסיך והרגו אותו ולקחו בשבי את אשתו.

בעקבות אירוע זה זעמם של בני שבט האבזאח פרץ והם החלו במתקפות כנגד הכוחות הרוסים והם הסבו להם אבדות גדולות ופגעו במוצבים רבים. דבר זה הוביל את הכוחות הרוסיים לצאת למסע נוסף של התקפות כנגד הכפרים האבזאחים ולתפוס את המעוז העיקרי שלהם, הכפר אג'י תליאם ( חג'י תליאם ).

כמה גדודים רוסיים ושלוש פלוגות קוזאקים ועוד 30 תותחים נמנו בין הכוחות הרוסים שיצאו אל מסע כיבוש הכפר אג'י תליאם. בעוד הכוחות הרוסיים מתקדמים הם נתקלו ברצועת כפרים צ'רקסים המקיפים את הכפר אג'י תלאים אשר הפכו במהרה לקוו הגנה אשר גבה את חייהם של לוחמים רוסים רבים. אולם היתרון של התותחים הכניע את הלחימה ובסוף הכוחות הרוסיים צלחו את קוו ההגנה של האבזאחים והגיעו אל הכפר אג'י תליאם רק כדי לגלות שהכפר בכלל נטוש.

עם כיבוש הכפר הרוסים החליטו להעלות באש את כל הכפר ואת שדות היבול של התושבים. בתום מלאכתם הם החלו בנסיגה מהכפר כדי לשוב ולחבור אל כוחותיהם האחרים. אולם בעודם שבים על עקבותיהם הלוחמים האבזאחים הפתיעו אותם כאשר הם הגיחו מהיערות והחלו במתקפת פתע על הכוחות הרוסים והרגו חיילים ומפקדים רבים ובראשם המפקד הקוזאקי דווידוב, זאת כנקמה על הריגתו של עלי מורזין.

כישלונם של הכוחות הרוסים מול שבטי האבזאח החדיר מוטיבציה ללוחמים הקברדינים והאבזאחים שיצאו למתקפות חדשות כנגד הכוחות הרוסיים גם מעבר לגדות נהר הקובאן.

אחרי הפסדם הכואב של הטטרים בקרב קינג'אל* המפורסם בשנת 1708 הם איבדו שטחים רבים שהיו בשליטתם וכמו כן לוחמים רבים שנהרגו בעת הקרב. רק תמיכתה של האימפריה העותומאנית הצילה אותם עד להגעתם של האחים באכתי ג'רי סולטאן ומוראד ג'רי סולטאן.

כדי להפגין את נאמנותם אל האימפריה העות'מאנית, האחים ג'רי סולטאן יצאו למסע אל עבר חבל קבארדה כדי להילחם נגד הצ'רקסים הקברדינים ולנסות לכבוש את אדמתם כפיצוי על הפסדם המר בקרב קינג'אל. כוחותיהם של הטטרים מנו מעל 10,000 לוחמים וביניהם היו גם לוחמים של בעלות בריתם.

בהגיעם אל אזור באקסאן החל הקרב בין הטטרים לבין הקברדינים בפיקודו של איסלאם מיסוסט. הלחימה נמשכה יומיים, בין ה- 26 עד ה – 28 באפריל 1729.

הכוחות הקברדינים הצליחו להביס את הטטרים ואף להרוג את מנהיגיהם האחים ג'רי סולטאן. תוצאות הקרב השפיעו על היחס של צבאות זרים אל הקברדינים ואלו שלא העריכו את כוחם לפני כן עתה הם החלו לחשוב רבות בטרם הם יוצאים לקרב מול הקברדינים האמיצים.

מאוחר יותר האימפריה הרוסית והאימפריה העותמאנית נאלצו לקבל את עצמאותה של קברדה בשנת 1739.

בקרב זה לחמו הקברדינים באזור בקסאן תחת דגלה של הנסיכות הקברדינית של מיסוסט שהיא אחת הנסיכויות הצ'רקסיות שחיו בחבל קבארדה.

* קרב קינג'אל הנו בעל חשיבות עליונה בהיסטוריה הצ'רקסית. אנו נרחיב עליו בפוסט אחר.