מי הוא הנסיך הקברדיני המפורסם של הצ'רקסים מתקופת המאה ה-16?
אידר טימרוק נולד בשנת 1502 למשפחת נסיכים קברדנית והוא נינו של הנסיך אינאל הגדול ואביו של מריה טימריקובה (אשתו השנייה של איוואן האיום). נחשב לאחד הנסיכים הצבעוניים שידעה ממלכת קבארדה. הוא נהג לתמרן בין רצונותיהם של הנסיכים הצ'רקסים לבין מהלכים אסטרטגיים לטובת העם הצ'רקסי.
חבל הקברדה הייתה מחולקת לשניים בתקופת המאה -16, קבארדה הגדולה תחת נסיכות קייטוק וקבארדה הקטנה תחת הנסיכות של ג'לחסטאן.
אידר טימרוק נמנה בין הנסיכים שהיו בקבארדה הגדולה אולם סכסוכים פנימיים עם בניו של הנסיך קייטוק הובילו את אידר לעבור אל קבארדה הקטנה. לאחר מותו של ג'לחסטאן אידר הפך להיות הנסיך הבכיר בקבארדה הקטנה.
תקופת שלטונו של אידר לא הייתה קלה כאשר מצד אחד הוא היה אמור להתנהל מול הנסיכות של קבארדה הגדולה עמה הוא היה מסוכסך ומצד שני להתגונן בפני צבא חאנות קרים שיצאו נגדו בניסיון כיבוש של חברל קבארדה. הטטרים שקיבלו תמיכה עצומה מהאימפריה העות'מאנית שנחשבה למאוד חזקה לא הפסיקו לנסות להמשיך ולתקוף את חבל קבארדה גם אחרי שניסיונותיהם נכשלו שוב ושוב.
נציין כי כבר בשנת 1552 נציגים צ'רקסים הגיעו אל הקיסר איוואן האיום והחלו לנהל עמו שיחות לכרות ברית כדי להתנגד אל ניסיונות הכיבוש של חאנות כרים הנתמכת על ידי האימפריה העות'מאנית אולם מי שהצליח בפועל להגיע להסכמה עם הקיסר היה אידר טימרוק כשהוא שלח את בניו אל הקיסר בשנת 1557 כדי להביא סיוע רוסי לצ'רקסים. מהלך זה הביא לאיחוד בין הכוחות הקברדינים והרוסים שהצליחו להתגבר ולבלום את כלל ניסיונות הכיבוש של חאנות קרים.
היחסים בין קברדה הקטנה לרוסים הלך והתהדק בשנת 1561 כאשר בתו של אידר מרינה נסעה למוסקבה יחד עם אחיו סולטאן קול. מרינה נישאה לקיסר רוסיה איוואן דה גרוזני (איוואן האיום) ובמקביל סולטאן קול התחתן עם בתו של הנסיך הרוסי ואסילי מיכיאלוביץ'. סולטאן קול הוטבל וקיבל עליו את דת הנצרות ושינה את שמו למיכאל.
הנסיך העליון של קבארדה
אידר טימרוק מנצל את הסיוע הרוסי כדי להילחם מול מתנגדיו מהנסיכות של קבארדה הגדולה ולבסוף הוא מצליח להביס אותם ולהפוך לנסיך העליון. בהמשך הוא מאפשר לצבא הרוסי להציב מבצר באזור טרק אשר אמור לשמש כמחנה אימונים ללוחמים הצ'רקסים בו הם יוכשרו בטכניקות לחימה מודרניות.
אחד מהישגיו של אידר התרחש בשנת 1569 כאשר הצבא טורקי-טטרי נוחל כישלון בקרב באסטרחאן ובעוד החיילים הטטרים נסוגים אל עבר קרים, כוחותיו של אידר תוקפים אותם ומביסים אותם כדי לאחוז בשלל גדול מאוד. על פי ההערכות הצבא הטטרי-טורקי אשר מנה כ-130,000 לוחמים בשום שלב הם לא הפסיקו את הגיחות אל עבר הקווקז ועוד חלק נרחב מרוסיה לרבות מוסקבה.
בשנת 1570 המתקפות של הטטרים על צפון מערב הקווקז היו תכופות יותר והם הצליחו לנתק את החלק המערבי מיתר הקווקז. אידר לא יכול היה לעמוד ולהביט איך טובחים באחיהם הצ'רקסים ועל כן בשנת 1571 הוא יוצא אל נהר הקובאן להילחם נגד הטטרים למרות הפצרותיהם של יועציו כי הלוחמים הטטרים עולים במספרים רבים מזו של הצ'רקסים. אולם גבורתו של אידר הייתה להילחם באומץ נגד הפולשים. במהלך הקרב אידר טימרוק נפגע מחוץ שנורה עליו ונהרג ואילו שניים מבניו נפלו בשבי.
עד היום נותרו הדעות חלוקות לגבי התנהלותו של אידר טימרוק. יהיו כאלה שיאמרו כי המהלך של החיבור עם הקיסרות הרוסית לא היתה נכונה עבור העם הצ'רקסי וכי הרוסים לא יכלו להיות בני ברית. לעומת זו יש כאלה שטוענים כי אלמלא החיבור שלו עם הרוסים יתכן וכי חאנות קרים היו כובשים את כל הקווקז ואת צ'רקסיה בפרט.
המשך ההיסטוריה מלמדת אותנו כי "הברית" הזו לא שרדה הרבה שנים ורוסיה המשיכה לבצע ניסיונות כיבוש של הקווקז ובסופה פרצה מלחמת צ'רקסיה-רוסיה בשנת 1763 בחבל קבארדה.
