במיתולוגיה הצ'רקסית הנשים עמדו לצדם של הגברים גם בעת הלחימה. הן ידעו לרכוב על סוסים ולהציג מיומנויות לחימה מהדרג הגבוהה ביותר. הבלשן והחוקר ג'ון קולורוסו מציין בספרו סאגת הנאתרים את הדמיון בין הנשים האמזונות במיתולוגיה היוונית לזו של הלוחמות הנארתים.
אם נסתמך על סיפורי עמים בחברה הצ'רקסית לא מן הנמנע כי נשים צ'רקסיות היו מקור ההשראה של האמזונות. אחד מן הסיפורים הללו היא על הלוחמת נארת סאנה אשר נודעה בכישורי הציד שלה ובלטה בין היתר ביכולות הצליפה שלה בעודה רוכבת על הסוס.
הלוחמות הצ'רקסיות לא פחדו לצאת אל הקרב יחד באותה השורה עם הלוחמים, הן היו אמיצות מאוד ואף חזקות פיזית. הן ידעו לא להסס בשדה הקרב לנעוץ את הפגיון באויב המר, לשרוד פציעות ואף להבריא מהכשות של נחשים ארסיים. עם זו הן ידעו להיות רגישות בלב ואף לאהוב.
ביום מן הימים בעת רכיבתה נארת סאנה הופתעה על ידי רוכב סמוי שניצמד אליה.נארת סאנה שלא ידעה במי מדובר וחשדה ברוכב הצליחה להלום בו בעוצמה ולהפילו אל הקרקע. משנתגלו פניו של הרוכב היא פרצה בבכי וישר קפצה מהסוס שלה ורצה אל עבר הרוכב שעל הקרקע. " לא, לא, הרגתי את אהוב ליבי " היא צרחה. באופן אירוני הרוכב הלא מוכר היה למעשה אהוב ליבה ובסך הכל רצה להפתיע אותה ולהתלוצץ עמה. אך עתה מצא את מותו בידי אהובה.
היא חיבקה אותו ונישקה אותו אולי ליבו יחזור לפעום אך דבר זה לא הועיל. ליבו נדם וגופתו החל להתקרר. הוא כבר לא שמע את קולה. נארת סאנה אחזה בו בחוזקה רבה ומיררה בבכי " השמש שלי שקע לנצח ". משלא יכלה להמשיך לחיות בלעדיו היא שלפה את הפגיון שלה ונעצה אותו בלבה והתאבדה.
במקום בו שכבו הגופות של זוג האוהבים, האדמה ספגה את אהבתם העזה והחל לנבוע בו מים מינרלים אשר יכולים לרפא מחלות. אנשים בעלי מחלות אשר ישתו ממעין זו מתרפאים וכוחותיהם מתחזקים.
מעיין נארת סאנה ( נארזאן ) נמצא כיום בעיר קיסלובודסק בדומה למעיינות נוספים. מי המעיינות מגיעים מהקרחונים של הרי האלברוס אשר נמסים וחודרים אל מעמקי האדמה.
