על הצ'רקסים

מולדת הצ'רקסים

מוצא הצ'רקסים הוא בצפון מערב הקווקז, וישנו גוף שלם של עדויות ארכאולוגיות, תרבותיות ולשוניות אשר מאששות את העובדה כי הם יצרו ציביליזציה יציבה מאבחזיה המודרנית דרך סוצ'י ועד חצי האי קרים, לפחות מהתקופה של האלף השלישי לפני הספירה. זה היה תחילתו של עידן רעיית בעלי החיים, המרכיב העיקרי של חיי הצ'רקסים, שהפך להיות נפוץ בכל רחבי צפון-מערב הקווקז. סביר כי 'תרבות מאייקופ' באותו אזור, הייתה אחראית גם לביותו של הסוס. המונומנטים המשמעותיים ביותר של תרבות זו היו, בראש ובראשונה, תלי קבורה ענקיים. במספר מקומות ברחבי הקווקז נמצאו אתרים מלאים בקישוטי זהב וכסף. שנית, אנשי מאייקופ השאירו אחריהם חפצים רבים אשר העידו על מיומנות גבוהה בעיבוד מתכות. כלי חרס, סכינים, גרזנים ויישומים נוספים של ברונזה – ובמידה מועטה גם עופרת – נמצאו בכמויות גדולות. כלי החרס הקרמיים של תרבות מאייקופ, היו גם הם בעלי איכויות יוצאות דופן. לבסוף, אנשי מאייקופ בנו דולמנים: חדרי קבורה קטנים עשויי אבן אשר נמצאו במקומות רבים ברחבי אירופה. הדולמנים הללו נמצאו מסוחומי בדרום ועד נובורוסיסק בצפון; במילים אחרות הם התפשטו משני הכיוונים של סוצ'י. חשיבותה האסטרטגית של מולדתם והיותה גשר בין אירופה לאסיה יחד עם גישה גדולה לים השחור, הפכו אותה לכר פורה לתקיפות חוזרות ונשנות במשך יותר מאלפיים שנה.

את השם צ'רקסים (הם מתקראים בפני עצמם: אדיגים) קיבלו מהמונגולים – ופירושו: "מי שחותך את הנתיב" רמז למקום הגאוגרפי של הצ'רקסים ועמידתם העיקשת בהגנה על שטחיהם. וכך מאז, החל מהמאה ה-13 לספירה הם מתחילים להיות מוכרים בעולם כ"צ'רקסים" במולדתם "צ'רקסיה" שהופיעה על מפות העולם עד לכיבושה על ידי האימפריה הרוסית בסוף המאה ה-19.